Vayedaber

רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי טִיגְּנוֹ בַשָּׂדֶה מַהוּ בְּלֹא כָּךְ אֵין הָאוֹר טוֹבֵל. אִילּוּ אֵיפְשַׁר דְּלֹא מִיתַּן גַּבֵּיהּ מְשַׁח.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

טיגנו בשדה מהו. ומתמה הש''ס מאי קא מיבעי' לי' וכי בלא כך אין האור טובל והלא אין טיגון בלא אור:

אילו אפשר דלא מיתן גביה משח בעי הוה. משח הוא מלשון עצים דמשחן בפ' לולב הגזול והן עצי שמן שמדליקין העץ להאיר בו וכלומר אילו אפשר בלא אור אלא ליתן גביה עץ משח שפיר בעי הוה ר' ירמיה אם עשה איזה טיגון דכה''ג אי קובע למעשר או לא אבל מכיון דאי אפשר לטגן בלא אש א''כ מאי קא מבעי' ליה:

שְׁלָקוֹ בִּרְשׁוּת הַהֶקְדֵּשׁ פְּדָאוֹ וְהִכְנִיסוֹ לַחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה מַהוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ נִטְבָּל זוֹ תוֹרָה וְזוֹ אֵינָהּ תּוֹרָה. הִכְנִיסוֹ לַחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה פְּדָיוֹ וּשְׁלָקוֹ מָהוּ. דִּבְרֵי הַכֹּל נִטְבָּל. וְכִי מַה עָשָׂה מַעֲשֶׂה בִרְשׁוּת הַהֶקְדֵּשׁ. הִקְדִּישׁוֹ וּשְׁלָקוֹ הִכְנִיסוֹ לַחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה פְּדָיוֹ וּשְׁלָקוֹ מָהוּ. דִּבְרֵי הַכֹּל נִטְבָּל. פְּדָייוֹ וְצִימְּקוֹ מַהוּ. אִין תֵּימַר הָאוֹר טוֹבֵל הָאוֹר 19a פּוֹטֵר וְאִין תֵּימַר אֵין הָאוֹר טוֹבֵל אֵין הָאוֹר פּוֹטֵר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שלקו ברשות הקדש. שהקדיש הירק או כיוצא בו ובעודו ברשות הקדש שלקו ואח''כ פדאו והכניסו לחצר בית שמירה מהו מי הוי השליקה ברשות הקדש כגמר מלאכה וא''כ פטור ממעשר כדתנן לעיל בפ''ד דפאה הקדישן עד שלא נגמרו וגמרו ביד הגזבר ואחר כך פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין או דילמא מאחר שהכניסו לחצר בית שמירה אחר שכבר פדאו החצר היא שקובעת למעשר ואין השליקה בעודו ברשות הקדש עושה כלום וקאמר הש''ס דעל דעתי' דרשב''ל דקאמר לעיל המחוור שבכולן זו חצר בית שמירה נטבל הוא כאן למעשר לפי שזו תורה החצר בית שמירה מן התורה היא קובעת וכשהכניסו כבר יצא מרשות הקדש וזו השליקה אינה קובעת מן התורה אלא מדבריהם והלכך השליקה בעודו ברשות הקדש אינה פוטרת ממעשר דלאו כלום היא לגבי קביעות של חצר שנעשה אחר שכבר יצא מרשות הקדש:

הקדישו ושלקו הכניסו לחצר בית שמירה פדייו ושלקו מהו דברי הכל נטבל פדייו וצמקו מהו. הך בעי' כחדא מגו חדא היא ובדרך את''ל מיתפרשא דלמאי דאמרת דהכניסה לחצר בעודו ברשות הקדש לאו כלום הוא לגבי שליקה שלאחר שיצא מרשות הקדש ומשום דהשליקה מעשה בגופו הוא וא''כ הכא דחזר ושלקו פעם אחרת לאחר שיצא מרשות הקדש מי אמרינן דאותה שליקה קובעת היא למעשר ולדברי הכל נטבל ואע''ג ששלקו וגם הכניסו לחצר בעודו ברשות הקדש אפ''ה אינה פוטרת דאתי מעשה שלאחר כן ומבטל מעשה הקודם או דילמא מכיון שהמעשה בגופו נעשה גם בעודו ברשות הקדש והכניסה לחצר ג''כ עמה שוב אין מעשה של אח''כ מוציא מהן ולא נטבל למעשר שהרי גמרו ביד הגזבר הוי:

פדייו וצימקו מהו. ה''ז בעי' אחרת ואת''ל קאמר דאת''ל דאין השליקה שלאח''כ כלום מכיון שכבר שלקו בעודו ברשות הקדש אכתי איכא למבעי אם לאחר שפדאו שלקו הרבה עד שצימקו מי אמרינן דאותה שליקה שעשאו מצטמק הרבה מוציאה מיד שלוקה הראשונה או לא:

אין תימר האור טובל האור פוטר וכו'. כלומר דהדר פשט הש''ס לכל הני בעיות דודאי פוטר היא דהרי אם תאמר דאין האור קובע למעשר בעלמא אז אין האור שברשות הקדש פוטרו ממעשר אבל מכיון דאמרינן דהאור קובע הוא למעשר א''כ הכא ששלקו בעודו ברשות הקדש בדין הוא שהוא פוטר אותו ממעשר שהרי גמרו ביד הגזבר הוא ואין המעשה שלאחר מכאן כלום לא הכניסה לחצר ולא השליקה ולא הצימוק:

הכניסו לחצר בית שמירה. בעודו ברשות הקדש ואח''כ פדאו ושלקו מהו. דקס''ד דהשתא אליבא דר''ל הקביעות של חצר שהיא מן התורה והיא היתה בעודו ברשות הקדש פוטרת ממעשר לפי שהיא עיקר והוי כגמרו ביד הגזבר ואין השליקה שלאחר שיצא מרשות הקדש כלום וקאמר הש''ס דלא היא אלא לדברי הכל נטבל כאן דלא מיקרי גמרו ביד הגזבר דכי מה עשה מעשה ברשות הקדש הרי הכניסה להחצר לאו מעשה בגופו הוא והשליקה שהוא לאחר שיצא מרשות הקדש מעשה בגופו הוא והלכך אף לר''ל נטבל למעשר ויש לפרש דהני ג''כ בעיות הן אליבא דר''ל ובדרך את''ל הן כהאי בעי' דלקמיה:

בָּעֵי הֲוָה רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם כַּהֲנָא אָמַר רִבִּי יוֹנָה תַּנֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל עָשָׂה הֵסֵב בַּשָּׂדֶה טוֹבֵל. אִם לֹא הֵיסַב אֵינוֹ טוֹבֵל. אִין הוּא הֵיסֵב שֶׁהוּא טוֹבֵל כָּל הֵיסֵב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יַיִן. קָצַב לְהֵיסֵב וְלֹא הֵיסַב.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עשה היסב בשדה. שאכל בהיסיבה טובל למעשר דהוי קביעות:

איזו הוא היסב שהוא טובל. כלומר ובאיזו היסיבה אמרו כל היסב שיש בו יין שאם היסב לשתות יין קובע הוא למעשר דלאו שתיית עראי הויא:

קצב להיסב. בעיא הוא אם קצב כך וכך יביאו לו לשתות בהיסיבה ולא היסב אח''כ אם קובע הוא או לא ולא נפשטה:

תַּנֵּי הַשּׁוּם וְהַשִּׁחָלַיִים וְהַחַרְדָּל שֶׁשְּׁחָקוֹ בַשָּׂדֶה נִטְבְּלוּ עַד כְּדוֹן בְשׁוּם שֶׁל טֵבֵל שֶׁשְּׁחָקוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל חוּלִין. שׁוּם שֶׁל חוּלִין שֶׁשְּׁחָקוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל טֵבֵל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עד כדון. לא שמענו אלא בשום של טבל ששחקו בשמן של חולין שכן דרכו לשחקו בשמן ונקבע השום של טבל למעשר איפכא מאי אם שחק שום של חולין בשמן של טבל אם נקבע השמן למעשר ולא איפשיטא:

תני. בתוספתא פ''ג:

נטבלו. דהוי קביעות:

רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חִייָא בַּר אַשִּׁי בְּשֵׁם רַב אֶשְׁכּוֹל שֶׁסְּחָטוֹ לַכּוֹס נִטְבָּל. לְתַמְחוּי לֹא נִטְבָּל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אשכול שסחטו. ממנו היין לכוס נטבל למעשר לפי שהוא כבור קטן אבל לא לתמחוי שאין מדרך לסחוט להתמחוי:

בְּלֹא כָךְ אֵין הָאוֹר טוֹבֵל. תִּיפְתָּר בְּתַבְשִׁיל צוֹנִין. לִקְדֵירָה חַייָב. אָמַר רִבִּי לָ‍ֽעְזָר לִקְדֵירָה רֵיקָנִית הִיא. מַתְנִיתִין לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא הַמְקַפֶּה לְתַבְשִׁיל פָּטוּר וְלִקְדֵירָה חַייָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְבוֹר קָטָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בלא כך אין האור טובל. אמתני' פריך דקתני המקפה לתבשיל פטור וכי אין האור טובל למעשר:

תפתר בתבשיל צונן. וכן הא דקאמר לתמחוי פטור אפילו יש בו תבשיל רק שהוא צונן:

לקדירה חייב. ובעי ר' אלעזר לפרושי דלקדירה ריקנית היא מתני' וקאמר הש''ס דמתני' לא אמרה כן אלא המקפה לתבשיל וכו' וא''כ טעמא הויא מפני שהוא כבור קטן ואף לקדירה שיש בה תבשיל צונן מיירי דלעולם קדירה כבור קטן מחשבינן ונקבע למעשר:

משנה: תִּינוֹקוֹת שֶׁטָּֽמְנוּ תְאֵינִים לַשַּׁבָּת וְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן לֹא יֵאָֽכְלוּ מוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיֵּעָשְׂרוּ. כַּלְכָּלַת שַׁבָּת בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין וּבֵית הִלֵּל מְחַייְבִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַלּוֹקֵט כַּלְכָּלָה לְשַׁלֵּחַ לַחֲבֵירוֹ לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. הַנּוֹטֵל זֵיתִין מִן הַמַּעֲטָן טוֹבֵל אֶחָד אֶחָד בְּמֶלַח וְאוֹכֵל. אִם מָלַח וְנָתַן לְפָנָיו חַייָב. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מִן הַמַּעֲטָן הַטָּהוֹר חַייָב וּמִן הַטָּמֵא פָטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר. שׁוֹתִין עַל הַגַת בֵּין עַל הַחַמִּין בֵּין עַל הַצּוֹנִין וּפָטוּר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי צָדוֹק מְחַייֵב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַל הַחַמִּין חַייָב וְעַל הַצּוֹנִין פָּטוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

טובל אחד אחד במלח ואוכל. שאין זה אלא אכילת עראי ואם מלח ונתן לפניו לאכלן אח''כ הוי קביעות וחייב לעשר:

מתני' תינוקות שטמנו תאנים לשבת. בתאנים שנגמרה מלאכתן איירי ובהן השבת קובעת דאם שכחו לעשרם קודם השבת ועבר עליהן השבת לא יאכלו למ''ש עד שיעשר ותינוקות דנקט לאשמועינן דיש להן מעשה מוכיח על מחשבתן כדקאמר בגמרא:

כלכלת שבת. בגמרא מוקי לה שלקט אותן מאילן שפירותיו מיוחדין לשבת והלכך ב''ה מחייבין לעשר אפי' עדיין לא הגיע שבת דכיון שהן מיוחדין לשבת הוקבעו:

אף הלוקט כלכלה. פירות לשלוח לחבירו לא יאכל עד שיעשר לפי שהוא מקפיד עליה כמו בכלכלת שבת ולפיכך הוקבעה למעשר ואין הלכה כר' יהודה:

מתני' הנוטל זיתים מן המעטן. מעטן הוא מקום שעוטנין וצוברין אותן כדי שיתעכבו ויהיו ראוין להוציא שמן:

ר' אליעזר אומר מן המעטן הטהור חייב ומן הטמא פטור. בבבלי סוף פ''ד דביצה מוקי לה כגון שאדם הנוטלן טמא והלכך אם נטל הזיתים מהמעטן הטהור אינו יכול להחזיר את המותר שלא יטמאו אלו הזיתים שבידו את הזיתים שבמעטן דמה שנטל בתחילה לא טימא אלא מקום מגעו ויכול לסלקן משם אבל אלו שבידו שנטמאו אי אפשר לו להחזירן והרי אין אכילתו אכילת עראי וחייב אבל אם גם המעטן טמא יכול הוא להחזיר את המותר וכל היכא דמותרו חוזר לא קבע ואין הלכה כר''א:

מתני' שותין על הגת בין על החמין. בין שהיין שבגת חמין הוא כגון שבשלו או שמוזגו בחמין בין הוא צונן משום דשתיה שעל הגת לאו קביעות הוא:

ר' אליעזר בר' צדוק מחייב. דגזר שמא יוציא היין חוץ להגת וישתה:

וחכמים אומרים על החמין חייב. מפני שהוא קביעות דבישול באור הוא אחד מהששה דברים הקובעין למעשר ועל הצונן פטור והלכה כחכמים:

הלכה: רַב הַמְנוּנָא אָמַר תִּינוֹק שֵׁחִיפֶּה כַלְכָּלָה לַשּׁוּק נִטְבְּלָה. מְקוֹם שֶׁמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל גָּדוֹל מִתְקַייֶמֶת שָׁם מַעֲשָׂיו שֶׁל קָטָן מִתְקַייְמִין. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי כְּלוּם מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל גָּדוֹל מִתְקַייֶמֶת עַד שֶׁיִּפְתַּח לַשּׁוּק. וְדִכְוָותָהּ אֵין מַעֲשָׂיו שֶׁל קָטָן מִתְקַייְמִין עַד שֶׁיִּפְתַּח לַשּׁוּק. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב הַמְנוּנָא תִּינוֹקוֹת שֶׁטָּֽמְנוּ תְאֵינִים לַשַּׁבָּת וְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן לֹא יֵאָֽכְלוּ מוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיִּתְעַשְּׂרוּ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא תִּיפְתָּר בְּשֶׁלִּקְּטוּם עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה וְהוֹכִיחַ מַעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶן עַל מַחֲשַׁבְתָּם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' תינוק שחיפה כלכלה לשוק נטבלה. כדתנן לעיל בפ''ק כלכלה משיחפה ובמוליך לשוק מיירי כדמסיים התם וקמ''ל רב המנונא דאפי' התינוק שעשה כן וחיפה את הכלכלה על מנת להוליך לשוק נטבלה למעשר ודוקא משחיפה וכדמפרש ואזיל:

מקום שמחשבתו של גדול מתקיימת. כלומר שבגדול הולכין אחר מחשבתו שם מעשיו של קטן מתקיימין הולכין בקטן אחר מעשה שלו כדתנן בפ' י''ז דכלים האלון והאגוז שחקקום התינוקות למוד בהם את העפר או שהתקינום לכף מאזנים טמאים שיש להן מעשה ואין להם מחשבה ואע''ג דבגדול נמי משיחפה הוא שהוקבעה למעשר מ''מ הא תנינן שם אם אינו מחפה משימלא את הכלי ואם אינו ממלא את הכלי משילקט כל צרכו אלמא דאפי' במחשבה גרידתא שהוא מחשב ללקט כל צרכו הוקבע למעשר אבל בקטן בעינן עד שיחפה דאז מעשיו מוכיחין על מחשבתו:

כלום מחשבתו של גדול מתקיימת. שיוקבע למעשר אם הוא במחשבה בעלמא:

עד שיפתח לשוק. כלומר שאנו רואין שהוא פותח למכור מהן לשוק דאי לאו הכי שמא דעתו להוליכן לביתו ולא הוקבעו עד שיכניסם לבית כדאמרינן לעיל שם וא''כ ודכוותה נמי אין מעשיו של קטן מתקיימין עד שיפתח לשוק דבגדול אם חיפה את הכלכלה איכא למימר דלא בעינן עד שיפתח למכור מהן לשוק דמסתמא הואיל וחיפה אותה דעתו להוליכה לשוק אבל בקטן דאמרת דהמעשה שלו כמחשבה דגדול הויא א''כ הכי איבעי ליה לרב המנונא למימר עד שיפתח לשוק כמו במתשבה גרידתא גבי הגדול:

מתניתא פליגא על רב המנונא. דקאמר בקטן בעינן עד שיחפה דאז מעשיו מוכיחין על מחשבתו שדעתו להוליכה לשוק והא אנן תנן תינוקות שטמנו תאנים לשבת וכו' והכא מאי מעשיו מוכיחין על מחשבתו הוא דאיכא דנימא שטמנו בשביל שבת ומשני רבי זירא בשמיה דרב המנונא גופי' דתיפתר שלקטום עם דמדומי חמה בערב שבת והוכיח מעשה שלהן על מחשבתן שבשביל שבת הוא שלקטום:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עַל הַחַמִּין חַייָב שֶׁהוּא קֶבַע עַל הַצּוֹנִין פָּטוּר שֶׁהוּא עֲרַאי יָכוֹל הוּא מַחֲזִירָתָהּ. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אִם בְּמַה שֶׁבְּלָגֵין לֹא נִטְבָּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ בְּדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' אמר ר' יוחנן על החמין חייב שהוא קבע. כדפרישית במתניתין שהאור קובע למעשר ועל הצונן פטור לפי שהוא עראי:

יכול הוא מחזרתיה. כלומר ועוד שעל הצונן יכול הוא להחזיר את המותר להגת כדאמר ר' יוסי וכו' אף מה שבלגין שבידו לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו והוי כבדבר שלא נגמר מלאכתו והכי אמר לעיל בפרק קמא בהלכה ו':

מַה נָן קַייָמִין אִם בְּשֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מַעֲטִינִין דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אִם בְּשֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מַעֲטָן אֶחָד דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲטָן טָהוֹר וְלַחֲבֵירוֹ מַעֲטָן טָמֵא. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר אָדָם מַחֲזִיר עַל מַעֲטִין חֲבֵרוֹ וְרַבָּנִין אָֽמְרִין אֵין אָדָם מְחַזֵּר לְמַעֲטִינוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה אנן קיימין. האי פלוגתא דר''א אם בשיש שני מעטנין אחד טהור ואחד טמא בזה לדברי הכל אסור להחזיר להטהור אם האדם הנוטל טמא ואם בשאין לו אלא מעטן אחד והוא טמא ד''ה מותר כלומר פטור שהרי אפשר לו להחזיר:

אלא כי אנן קיימין בשיש לו מעטן טהור וכו' אמר ר''א וכו'. כלומר ובהא פליגי דר''א סבר אדם יכול להחזיר למעטן חבירו וא''כ פטור הוא לפי שמחזיר את המותר ורבנן סברי דאין אדם מחזיר למעטנו של חבירו ולהמעטן הטהור שלו אין יכול להחזיר שלא יטמא את הזיתים שבמעטן הלכך אם מלח ונתן לפניו לעולם חייב:

לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רַב. דְּרַב אָמַר הוּא אָסוּר לוֹכַל. פָּתַר לָהּ בְּעוֹשֶׂה מַעֲטָן בַּשָּׂדֶה וְקַשְׁיָא אִם מֶלַח טוֹבֶלֶת לָמָּה לִי צֵירוּף אִם צֵירוּף לָמָּה לִי מֶלַח. אֶלָּא עַל יְדֵי זֶה וְעַל יְדֵי זֶה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' לית הדא פליגא על רב. קס''ד דבזיתים שהכניסן לביתו מיירי כדי לסחטן וקתני דאוכל מהן אכילת עראי וא''כ פליגא על רב דאמר ריש פרק דלעיל המעביר תאנים בחצרו כדי לקצות בניו ובני ביתו אוכלין ופטורין והוא עצמו אסור לאכול ומשני דרב פתר לה להמתני' בעושה מעטן בשדה ולא דמיא להא דלעיל דהעביר בחצרו ומכיון שיש בידו לימלך ולא לעשותן קציעות חצרו קובע אותן למעשר כדאמר התם אליבא דרב:

וקשיא. על הא דקתני במתני' אם מלח ונתן לפניו חייב אם מלח טובלת א''כ למה לי צירוף אפי' אוכלן אח''כ אחת אחת חייב דכבר נקבעו ע''י מלח ואם החיוב הוא אח''כ מחמת שמצרף ואוכל א''כ למה לי מלח תיפוק ליה דלעולם צירוף הוי קביעות:

אלא ע''י זה וע''י זה. כלומר דבאמת לא צריכי תרווייהו אלא או ע''י מלח או ע''י צירוף הוי קביעות ומתני' הכי קתני אם מלח ולא אכל אחת אחת אלא נתן לפניו לאכלן אח''כ חייב אפי' באוכל אחת אחת דהמלח קבע אותן:

רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֶלָּא בְּכַלְכָּלַת שַׁבָּת. אִי אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בְּלִיקֵּט כַּלְכָּלָה לְשַׁלְּחָהּ לַחֲבֵירוֹ שֶׁהוּא מַקְפִּיד עָלֶיהָ כְּכַלְכָּלַת שַׁבָּת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא אמר ר' יהודה. במתני' אף הלוקט כלכלה לשלוח וכו' אלא בכלכלת שבת ובא להוסיף על דברי בית הלל דלאו דוקא אם לקטה לצרכו לשבת אלא אף הלוקט לשלוח לחבירו לשבת ודחי לה הש''ס דלא היא או דה''ק ר' יהודה אף בלוקט כלכלה לשלוח לחבירו דין כלכלת שבת יש לה לפי שהוא מקפיד עליה להיות משומרת כדי לשלוח לחבירו כדרך שמקפידין בכלכלת שבת:

רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּכַלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵינִים הִיא מַתְנִיתָא. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי אֲפִילוּ נִצְרָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן אַנְטִיגֳנוֹס בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי יַנַּאי תִּיפְתָּר בִּתְאֵינָה הַמְיוּחֶדֶת לַשַּׁבָּת. דֵּלֹמָה רִבִּי חִייָה רִבִּי אִימִּי רִבִּי אִיסִּי הֲווֹן יָֽתְבִין. עֲבַר חַד טְעוּן כַּלְכָּלָה דִתְאֵינִיָה אֲמַר לֵיהּ לִיזְבוֹן אֲמַר לֵיהּ כַּלְכָּלַת שַׁבָּת אֵינָהּ מִזַּבְּנָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

דבי ר' ינאי אמרי אפי' נצרה. כלומר לאו דוקא נקט כלכלה שדרך ליתן בה שיהו הפירות מתקיימין אלא אפי' לקטן לתוך סל של נצרה והיא ערבה קלופה כדתנן לקמן בפ''ג בסלי נצרים של ערבה קלופה נקבעו הפירות למעשר כדר' לעזר בן אנטיגנוס דתיפתר בתאנה המיוחדת לשבת שאילן הזה מיוחד הוא לאכול ממנו בשבת ולפיכך נקבעו למעשר ואע''פ שעדיין לא הגיע שבת:

דילמא. מעשה בר' חייא וכו' דהוון יתבין ועבר חד דהוה טעין כלכלה דתאנים ואמרו לו ליזבון היא והשיב להם אין כלכלת שבת מזדבנה ומייתי להאי עובדא דשמעינן מינה מדקרי ליה האי כלכלת שבת ואע''פ שמסתמא לא היה סמוך לשבת מדשאלו לו אם לזבון היא אלא דהתאנה היתה מיוחדת לשבת ולפיכך השיב להם כך:

בכלכלה של תאנים היא מתניתא. הא דקתני כלכלת שבת בית הלל מחייבין דוקא אם נתנן לתוך הכלכלה דנראה שמקיימן לצורך השבת והלכך מחייבין ב''ה במעשר ואפילו עדיין לא הגיע שבת משום שמיוחדין הן לשבת:

לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַשַּׁבָּת טוֹבֶלֶת מִפְּנֵי שֶׁלִּקְּטוּם לַשַּׁבָּת. הָא אִם לִקְּטוּם שֶׁלֹּא לַשַּׁבָּת לֹא. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא אֲפִילוּ לִקְּטוּם לַשַּׁבָּת אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי לְעֶרֶב שַׁבָּת. 19b אֲפִילוּ עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֵית הוּא פְלִיגָא. וְלֹא תִינוֹקוֹת אִינּוּן. וַאֲפִילוּ לִקְּטוּם לַשַּׁבָּת כְּמִי שֶׁלִּקְּטוּם שֶׁלֹּא לַשַּׁבָּת. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִילָא תִּיפְתָּר שֶׁלִּקְּטוּם עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה וְהוֹכִיחַ מַעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶן עַל מַחֲשַׁבְתָּם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אפי' על דר''ש בן לקיש לית הוא פליגא. דקאמר לעיל דבפירות שלקטום שלא לצורך השבת אין השבת טובלת ומתני' לא פליגא עליה וקס''ד דלר''ל לא מוקמינן כהאי אוקמתא דרב המנונא דלעיל אלא דטעמא הויא דמסתמא לקטום לשבת והלכך השבת טובלת הא לאו הכי לא כדר''ל והיינו דפריך עלה ולא תינוקות אינון ואפי' לקטום לשבת כמי שלקטום שלא לשבת הוא דהויא שהרי מחשבתם אינה כלום ואפ''ה קתני למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר וקשיא לר''ל ומשני ר' יוסי בשם ר' הילא דלר''ל נמי תיפתר שלקטום עם דמדומי חמה וכו' כדאוקי רב המנונא דיש כאן מעשה מוכיח על מחשבתם שלקטום לצורך השבת והלכך השבת טובלת והשתא מתני' ככ''ע אתיא דלר''ל טעמא הויא דיש כאן מעשה מוכיח שהוא לצורך השבת ולר' יוחנן הא שנינן דלדידיה הא קמ''ל דאע''פ שלקטום לשבת אם היה יכול לאכול מהן קודם השבת כגון שיש עדיין שהות אוכל מהן עראי בערב שבת:

אפי' לקטום לשבת אוכל מהן עראי לערב שבת. כלומר דלר' יוחנן ל''ק דאיכא למימר דלעולם אפי' לא לקטום לשבת כשיגיע השבת טובלת היא למעשר והא דקתני לשבת הא קמ''ל דאפי' לקטום לשבת לא הוקבעו עד שיגיע שבת ומותר לאכול מהן עראי בערב שבת:

לית הדא פליגא על דר' יוחנן. וכי לא קשיא ממתני' על הא דאמר ר' יוחנן בפרק דלעיל בהלכה ג' פירות שלקטן שלא לצורך השבת אע''פ כן השבת טובלת אותן למעשר והא הכא אמרינן אליבא דאוקימתא דרב המנונא דטעמא הויא מפני שהמעשה מוכיח שלקטום לשבת הא אם לקטום שלא לשבת לא וא''כ פליגא על דר' יוחנן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source